<h1>שבלי הלקט דין מליחת בשר סימן י"ב</h1>
<h2>דף כט.</h2>
בירושלמי פ"ד [פ"י] דמסכת תרומות, ר' זעירא לא אכל כבדא, שלקא ר' בא אוכלה ליה. ואית דאמרי מילחא רבינא אוכלה ליה, היינו כשמולחה לבדה ולא עם הבשר. ואמרינן [חולין ק"י ע"ב], אמר ליה אביי לרב ספרא כי סלקת להתם בעי מינייהו, כבדא מה אתון ביה, סליק ואשכחיה לר' זעירא, אמר ליה, לרב אמי שלקי ליה ואכיל. היינו כשנמלחה לבדה. אבל נתבשלה אינה נאסרת, כדתנן [תרומות פ"י מי"א], הכבד אוסרת ואינה נאסרת, ואמרינן בפרק בתרא דהוריות [ע"ז כ"ט ע"ב] דכבדא דחליקה בלא בישרא שרי. ואמרינן, עשרה דברים מחזירין את החולה לחוליו. בשר צלי וכבד, ואי כבד אינו נאכל כמנהגינו תיפוק ליה משום בשר צלי. מפיסוק של אבא מותרת, רב בר אמי אמר אוסרת ואינה נאסרת שפולטת ואינה בולעת, אבל רב האיי גאון זצ"ל אוסר אם נתבשלה עם הבשר, ואוסרת כל הקדרה בנותן טעם, אם חולטה לבדה ונצלית מותר לבשלו, כל דבר שמלוח מותר לבשלו.
<h2>דף עג.</h2>
מעשה שנמלחה תרנגולת מבפנים ולא מבחוץ, ושאלו לאבא מרי הרב ר' יב"ק ב"ר משה ואסר להם, מיהא דאמרינן במנחות, [כ"א ע"א] דתניא, יכול יתבוננו במלח כו' ת"ל תמלח, כיצד הוא עושה מניח האבר ונותן עליו מלח, וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו, אמר אביי וכן לקדירה. אלמא, דבעינן שיהפכנו וימלחנו, הלכך האי תרנגולת שלא נמלחה מבפנים אסורה. לסוף נודע לו, שנתבשלה אותה תרנגולת בקדירה אחת ולקחו מן הרוטב שלש כפות ונתנו בקדרה אחרת שבה בשר, ואסר הקדרה והבשר, מאחר שהתרנגולת היא חתיכה דאיסורא, הרי נאסרה הקדרה והבשר, מאחר שלא היה בהם ששים, אבל הקדרה שנתן בה ג' כפות מן רוטב התיר, דנתבטל הרוטב בה, ודמיא להא דאמרינן בפרק בתרא דע"ז, [ע"ג ע"א] ראשון ראשון בטיל.
